פסק-דין בתיק ת"א 160092-09

רקע

מונחת לפני תביעתם של גב' פלונית, ילידת 1953 (להלן: "התובעת") ושל מר פלוני, יליד 1946 (להלן: "התובע) לפיצוי נזקיהם ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") שנגרמו להם עת רכבו ביום 22.06.08 על אופנוע בעל מ.ר 5517663, התובע כנהג והתובעת כנוסעת, האופנוע החליק והתובעים נפלו ממנו. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברת הביטוח אשר ביטחה את האופנוע בזמנים הרלוונטיים.

לאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק הצעתי להם ביום 01.11.10 להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעתי שכללה סכומי מינימום ומקסימום או בהעדר הסדר יוכלו הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 4(ג') לחוק הפלת"ד.

משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר ביניהם וגם לא היו מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, ציינתי בהחלטתי מיום 25.10.10 כי אין מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (בבלי, סנהדרין ו', ע"ב), והתיק נקבע להוכחות. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 19.09.11 העידו התובע, התובעת ומר פרידמן דורון וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. אפשרתי לב"כ הצדדים גם להגיש אסמכתאות משפטיות תוך 7 ימים.

משהצדדים אינם חלוקים לעניין החבות לתאונה (למעט לעניין סיווגה של התאונה כתאונת עבודה בנוסף להיותה תאונת דרכים  - עניין שאדון בו בפרק ה'ניכויים') אעבור לדון בעניין הנזק.

נזקי התובע

ב"כ התובע טען כי בגין התאונה נגרמו לתובע חבלות רבות בניהן חבלת ראש חבלה בברך שמאל, בזרוע שמאל ובכתפיים וכן טען ב"כ התובע כי בעקבות התאונה הופיעו אצל התובע תופעות של כאבי ראש, בחילות, סחרחורות, חוסר יציבות וטשטוש בראיה. בעקבות כאבי הכתפיים הופנה התובע לביצוע סדרת טיפולי פיזיותרפיה. ביום 16.09.08 השלים התובע סידרת טיפולי פיזיותרפיה בת שבעה טיפולים. התובע שהה בחופשת מחלה מיום התאונה ועד ליום 30.06.08, אך לא נותרה לו נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה.

הפסד השתכרות לעבר

ב"כ התובע המלומד טוען כי עובר לתאונה עבד התובע כנהג תברואה בעיריית בני-ברק והשתכר שכר חודשי של 15,000 ש"ח ברוטו ולאחר אירוע התאונה נאלץ להיעדר ממקום עבודתו למשך 5 ימים ושכרו שולם לו על חשבון ימי מחלה ועל כן הפסדיו של התובע נאמדים בסך של 2,000 ש"ח.

ב"כ הנתבעת המלומד טען שהפסדי השתכרות לעבר הם נזק מיוחד שיש להוכיחו במדוייק וכי מתלושי השכר עולה כי לא נגרמו לתובע כל הפסדים בתקופת אי הכושר המצומצמת. כמו כן לא צורף אישור המעסיק כי וכאשר מדובר במעסיק שהוא עירייה הרי שקיימת מחלקת משאבי אנוש שיכולה להנפיק אישורים שכאלה.

התובע צירף לתיק בית המשפט אישור ממחלקת משאבי אנוש בעיריית בני ברק כפי שהבטיח ואני סבור שניתן להסתפק באישור שהוגש, על כן סבורני כי הפסדיו הוכחו ואני מורה לנתבעת לפצותו בסכום הגלובאלי של 2,000 ש"ח בגין הפסדי השכר שנגרמו לו.

הוצאות רפואיות

ב"כ התובע טוען כי יש לפצות את התובע בסך של 1,000 ש"ח על הוצאותיו בגין בדיקות, טיפולים, אביזרי עזר ומכשור וכן נסיעות מוגברות לטיפולים.

ב"כ הנתבעת טען כי בעוד שבתחשיב הנזק ובתצהיר התובע נכתב כי לתובע היו הוצאות רפואיות הרי שבחקירתו (עמוד 5 שורות 1-8) הודה התובע מפורשות שלא היו לו כל הוצאות רפואיות וכי הוא טופל בקופת חולים ובבית חולים.

סבורני כי יש צדק בטענות הנתבעת - התובע אכן הודה ללא הסתייגות כי למעשה לא נגרמו לו הוצאות רפואיות בגין התאונה אולם מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבית המשפט עולה כי התובע ביצע סדרת טיפולי פיזיותרפיה וסבורני כי יש מקום לפצותו בגין הוצאות הנסיעה שהיו לו בגין טיפולים אלה על כן אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של 350 ש"ח על הוצאותיו בגין נסיעות.

עזרת הזולת

ב"כ התובע טוען כי יש לפצות את התובע בסך של 1,000 ש"ח בגין עזרת בני משפחתו שניתנה לו בתקופת אי הכושר בה שהה. בתחשיב הנזק מטעם התביעה נכתב כי התובע ובני משפחתו סבלו הפסדים ניכרים בשל כך. ב"כ הנתבעת טען כי בחקירתו על דוכן העדים הודה התובע כי לא העסיק עזרה בשכר ובנוסף נטען כי לא ברור מדוע התובע ששב לעבודתו מספר ימים לאחר התאונה יזדקק לעזרת הזולת.

סבורני שאין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה. התובע הודה (עמוד 5 שורות 4-6) כי לא היו לו הוצאות בגין עזרת הזולת ולמעשה הסתייע בבני המשפחה. סבורני שעזרה זו שניתנה לתובע בידי בני משפחתו איננה חורגת מהעזרה הסבירה הניתנת בין בני משפחה בייחוד שעסקינן בתקופה כה קצרה (ראה לעניין עזרת בני משפחה- 787/78 מלכה נ' אטקין  פ"ד מד(4)168 וכן ע"א 810/81 לוי נ' ציון פ"ד לט(1), 477, 493)

כאב וסבל